סיפורה של סימה
ארץ הולדתי:
נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בבית החולים סופי הרופא, המיילד היה ד"ר בן זקן.
נולדתי ב ל` כסלו 29.12.49 אחרי ששה בנים, בבית הייתה שמחה גדולה, אחי יעקב החליט לבחור לי את שמי, ולכן נקראתי סימה.
בשנת 1952הורי עלו ארצה באוניה לחיפה, משם לקחו אותנו למחנה עולים בחיפה, ממחנה העולים העבירו אותנו למעברה בצפת.
גרנו במעברה רק מספר חודשים בגלל שלאימי היה קשה מאוד לגור בצריף מפח שכל טיפה של גשם נשמעה כמו ירית תותח (אימי הייתה אישה מפונקת מאוד)ולא היו מטבח, שירותים ורצפה וזה לא התאים לה.
הורי הביאו חפצים יקרים ממרוקו, ומכרו אותם כדי לרכוש דירה(כך הוא הבטיח לאימי). עברנו לדירה מאוד גדולה והייתה חוה שבתוכה היו כבשים ועיזים, היו שם גם עצי זית, פיסטוקים, תאנים, שקדים ועצי גפן. המקום הזה משמש כיום ברובו בית מלון רימונים וחלק מחדריו שומרו.
על בית ספר:
בית ספרי הראשון היה בית ספר חרדי מאוד ששמו "אגודת ישראל" לבנות היה נחמד בבית הספר ולמדתי בו מגיל שש עד גיל ארבע עשרה, בית הספר שיחקנו בהפסקות בחבל, תחרות ריצה, קלאס ודיברנו על כל מיני דברים. היו רק מורות ומנהל ושמו הרב יחיאל ז"ל.
השכונה שלי (הקהילה ):
השכונה נקראה שכונת כ"ג , כיום היא גובלת לקריית הציירים .
היא הייתה קריית הציירים , הציירים באו לשם בחודשי הקיץ וציירו את נופי צפת . לכל אחד בשכונה היה משהו אחר , לנו היו כבשים ועזים , בקיץ אבא היה קם מוקדם מדי בוקר ומרסס את עצי הגפן וחולב את העזים , במקום חלבן היה לנו את החלב ישר מהעז , מחלב העיזים אימי הכינה גבינות וחמאה . מצמר הכבשים ( בעת הגז ) אימא הייתה לוקחת את הצמר , רוחצת אותו טוב טוב מייבשת והייתה פותחת אותו ומכינה מזה כרים ומזרנים . היו לנו עצי זית מהם הכינו שמן זית וזיתים כבושים וזיתים מעוכים בתוך שקית עם מלח . היה לנו מחסן גדול ובתוך המחסן אחסנו את כל הזיתים את פחי השמן , יבשו על הגגות תאנים וצימוקים . הייתה לנו שכנה בשם בת – שבע וגם לה היו כבשים , ובתקופה שלא היה לנו חלב מהעיזים היא הביאה לנו חלב , ואת כד החלב בו הייתה מביאה לנו את החלב שמרתי עד היום , הוא עשוי מחרס .
על מוסדות הקהילה:
בשכונה היה בית כנסת , ואנחנו כילדים מאוד אהבנו ללכת לשם כי התקיימו שם כל מיני אירועים כגון : שבת חתן , בריתות , וכדומה אהבנו במיוחד את פורים כי כל הילדים היו מגיעים עם רעשנים , היינו יושבים בשקט ומחכים לשמוע את השם המן כדי להרעיש ברעשן . הייתה מין תחרות כזאת למי יש את הרעשן הכי יפה והכי גדול. ליום המחרת הייתה מריבה בין האחים מי יעשה הכי הרבה משלוחי מנות כי מי שהיה שולח הרבה משלוחי מנות היה מקבל הכי הרבה דמי פורים .
על מנהגים:
לפני ערב ראש השנה ופסח היה נהוג לשחוט כבש . בראש השנה השתמשו בראש של הכבש לברכות ובפסח השתמשו עם הזרוע לקערת הסדר .השחיטה נעשתה בבית ( השוחט היה מגיע הביתה ). בכיפור היו קונים עופות ( נקבות – לבנות , זכרים – לבנים ) כמספר הנפשות בבית , היו לוקחים תרנגול אחד ותרנגולת ונותנים אותם לעני .
אחי הגדול , שאול התחתן בבית ושבוע לפני התאספו כל השכנים ובני משפחה והכינו את התבשילים בעצמם . במרכז החצר העמידו מעין במה ואותה קישטו בסמיכות מקטיפה , שטיחים יקרים ושם הושיבו את החתן ואת הכלה .
טיול:
לטיולים לא יצאנו הרבה פרט לסבתא שהיינו הולכים אליה לקיבוץ לגבעת חיים ופרט לפעם שאבי היה לוקח אותנו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי, במירון . פעם אחת אבי אמר לאחי מנחם : "אתה לא בא איתנו . אתה נשאר בבית לצאת למרעה . " באותו יום כבשה אחת ברחה ומנחם לא הצליח למצוא אותה , הוא חזר הביתה בוכה , ניגש לשכנה וסיפר לה שכבשה אחת חסרה לו . מהפחד מהורי התגלגל בתוך שטיח שהיה מונח מתחת למיטה והסתתר . כשהגענו מההילולה נגשה השכנה להורי וסיפרה שמנחם לא בבית משום שכבשה אחת הלכה לו לאיבוד והוא הלך לחפש אותה ועדיין לא חזר . הורי ניגשו למשטרה וביקשו את עזרתם , המשטרה ביקשה לחפש בבית ואצל השכנים במידה ולא תמצאו אותו רק אז נצא לחיפוש . אחותי שכבה במיטתה וכופפה את ראשה ופתאום ראתה ראש מבצבץ מתוך השטיח המגולגל , היא צעקה " אמא ערבי מתחבא בשטיח ! "אמא שהייתה פחדנית מאוד ניגשה מהר לשכנה וביקשה ממנה או מבעלה את עזרתה כי אבא הלך לחפש את מנחם. לבסוף הראש שהיה מגולגל בתוך השטיח היה ראשו של מנחם .
מנחם עוד בילדותו אהב את הטבע וכיום הוא בתפקיד סגן מנהל מחוז הצפון של רשות הטבע והגנים.
