יום רביעי, 24 בפברואר 2010

במפגש האחרון נועה ברכה בשם התלמידים המנחים את המבוגרים:
כבר מחצית שלמה עברה, מחצית שעוברת כמו שנייה.
אולי זה ישמע לכם קצת מוזר אבל לא רק אתם השכלתם,

כל אחד ואחד מאיתנו השכיל מכם תוך-כדי ההיכרות בינינו.
חשפתם בפנינו עולם חדש, ועל זאת אנחנו מוקירים לכם תודה.
לימדתם אותנו המון עליכם ועל עצמנו.
הלוואי שיכולנו להביא לכם יותר ממה שהבאנו, שיכולנו להעניק לכם באותה מידה את מה שאתם הענקתם לנו, מה שאתם לימדתם אותנו לא לימדו אותנו בשום מקום אחר.
בתכנית הקשר הרב דורי הגשמנו חלומות, אנחנו מקווים שגם אתם.

הוצגה בפני המשתתפים מצגת סיום :

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

הסיפור על אירוע מיוחד
סימה מספרת על אבא שלה
אבא היה אדם מיוחד במינו אפשר לומר עליו איש אשכולות אדם שהסתפק במועט וכל מה שהתרחש וקרה היה אומר לנו גם זו לטובה. לכן קראנו לו איש גם זו . בשנת 1954 אבא עבד באותה תקופה בקרן הקיימת לישראל הוא היה אדם מסור לעבודתו גם כשהוא היה חולה היה הולך לעבודה , כל מה שאמרו לו הוא קיבל , ביצע את כל מה שאמרו לו . התפקיד שלו בקרן הקיימת היה לבדוק את העצים ואם עץ היה חולה או משהו היה צריך למצוא בדיוק מה הפריע לעץ . לאבא הייתה עין חדה מאוד וידע בדיוק איפה התולעת נמצאת והיה מוציא את זה ומטפל במקום ( כמו אגרונום , היום) . בקרן הקיימת החליטו לעשות תחרות של מסיק זיתים , אבא היה תמיד מסיק את הכמות הגדולה ביותר וקיבל את פרס העובד המצטיין הראשון , פרס קפלן אשר הוגש מיידי ראש הממשלה מר דויד בן גוריון ומרדכי נמיר שהיה ראש עיריית ת"א . הפרס לא היה רק תעודת הצטיינות ודויד בן גוריון אמר לאבי פרט לתעודה אני מעוניין להעניק לך כל מה שאתה רוצה , חנות בגדים , מכולת ועוד ... אבי הצנוע ביקש מקום עבודה קבוע שבו יוכל לפרנס את משפחתו בכבוד ומשכורת קבועה עד בצאתו לגמלאות , בן גוריון סידר לאבי מקום עבודה בסולל בונה . בן גוריון שלח אלינו הביתה צלם וביקש ממנו לתעד אירוע מיוחד המתקיים בבית וקשור למסיק הזיתים , אבא היה מכין שמן זית מהעצים שהיו ברשותנו , אבא וסבתא הכינו שמן זית על אבן ירכיים כשאני על כתפיו של אבא ( ילדה בת ארבע וחצי ) אחותי בת השלוש וסבתא סוחטת מתוך הבד את השמן וצילומים אילו פורסמו בבתי הקולנוע בארץ כסירטי פרסומת.